הדופק ולחץ הדם יורדים.
רמת הפחמן החד-חמצני בדם חוזרת לנורמה.
חוש הטעם והריח מתחילים להשתפר.
הסימפונות נרגעים והנשימה נעשית קלה יותר.
זרימת הדם משתפרת ותפקוד הריאות עולה.
השיעול וקוצר הנשימה פוחתים.
הסיכון למחלת לב כלילית יורד לחצי מזה של מעשן.
הסיכון לשבץ מתקרב לזה של מי שלא מעשן.
הסיכון למות מסרטן ריאה יורד בערך בחצי.
מקורות: ארגון הבריאות העולמי (WHO), CDC. נתוני הזפת והניקוטין הם הערכות ממוצעות לסיגריה. המידע כללי ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
למשתמשי וייפ
הדופק ולחץ הדם מתחילים לרדת.
כמעט לא נשאר ניקוטין בדם.
תסמיני הגמילה בדרך כלל בשיאם בערך עכשיו. מכאן זה נעשה קל יותר.
הגירוי בגרון והשיעול שיש לחלק ממשתמשי הווייפ מתחילים לרוב להקל.
רוב תסמיני הגמילה, כמו עצבנות, חוסר שקט ושינה גרועה, כבר חלפו.
קולטני הניקוטין במוח חזרו לרמות רגילות, כך שהדחפים נעשים נדירים.
מקורות: NHS, CDC ו-Cosgrove ועמיתיו (2009). המחקר על וייפים צעיר יותר מהמחקר על עישון, ולכן ציר הזמן הזה נצמד למה שכבר מבוסס היטב. המידע כללי ואינו מהווה ייעוץ רפואי.